אחת האמירות הקלישאיות ביותר הן על איך שהזמן עובר מהר, אבל מה לעשות שזה נכון?? אני מרגישה שאני עדיין תקועה בזמן בחודש יוני, עדיין מעכלת את כל האירועים וההתרחשויות, והנה אנחנו כבר בתחילת אוגוסט, ולפני שאספיק למצמץ עוד כמה מצמוצים, פתאום תתחיל לה שנת הלימודים החדשה.
אחד הדברים שלמדתי על עצמי בחודשים האלו הוא שעם כל הכבוד לצורך שלי בשינויים ובגיוונים, אני עדיין מעכלת מעברים לאט, והרגש עובד אצלי שעות נוספות כל הזמן (לא שזו תובנה חדשה, אני הרי מסוגלת לבכות גם מפרסומות).
עוד לא הספקתי לומר שלום לשנת הלימודים, ואוטוטו אומרים שלום לחופשת הקיץ.
אז מה היה לנו?
באמצע יוני שפכתי על עצמי בטעות סיר של מים רותחים במהלך סינון פסטה. התוצאה – כוויה אדומה מטורפת על כל הבטן עם שלפוחיות ענק, שבוע וחצי של בטן חבושה ועוד שבוע של בטן מגרדת בטירוף. לא יכולתי להתכופף, התהלכתי עם גב נטוי אחורה כמו הריונית, ולא עשיתי ספורט במשך שבועיים. זה ביאס אותי ברמות קשות.
האחיות בקופת חולים שאלו אם היא לפחות היתה טעימה, ואני בכלל לא אוכלת גלוטן.
בסוף יוני אייל קיבל בבית הספר "תעודת פליאה". זו הוקרה שילדים מקבלים על תהליך או שינוי משמעותי שביצעו, ואייל קיבל אותה כהוקרה על תהליך ההתמודדות שלו עם ה-ADHD והעבודה האדירה שהוא משקיע. זה היה מאוד מאוד מרגש, וכך גם נולד לו פוסט התודה לכל נשות המקצוע שמלוות אותנו בתהליך הזה.
אייל מקבל תעודת פליאה
אחר כך היו לנו 2 מסיבות סיום: בחוג "טררם" של אייל ובבית הספר. אייל כיכב במופע הסיום של טררם, רקד כל כך יפה, והיה גבוה, חתיך, מקסים, מעלף וכל כך גדול!! עוד לא סיימתי לנגב את דמעות ההתרגשות מהמופע, ולמחרת התקיימה לה מסיבת הסיום של כיתה א', וכמה ימים אחרי זה הוא גם קיבל תעודה.
מופע סיום חוג טרום טררם. לאייל נורא יפה צבע סגול, מסתבר.
רשמנו את אייל לשתי קייטנות בקיץ – קייטנה של המכון של אריקה לנדאו וקייטנת "בראש חושב" של אתגרי חשיבה. הקייטנה של אריקה לנדאו התקיימה בבית הספר להנדסאים באוניברסיטת ת"א. בעלי הביא אותו לשם בבוקר, הוציא אותו בצהריים ולקח אותו אליו לעבודה עד הערב. היה לי קשה מאוד בתקופה הזו. אני רגילה לראות את אייל כל יום בצהריים, ובמשך 3 שבועות ראיתי אותו רק בערב. הרגשתי שאני לא בשליטה על מה שקורה, ועכשיו כשאני מסתכלת אחורה, אני גם לא חושבת שהקייטנה התאימה לו. הוא לא מצא את עצמו בקבוצה ובפעילויות, ולמרות שקיווינו שקייטנה שמיועדת למחוננים תקדם אותו גם מבחינה חברתית וגם אינטלקטואלית, לא נראה שזה קרה. היתרון היחיד היה שיצא לי כך לבלות עם יאיר לבד אחר הצהריים ולהעניק לו קצת יותר תשומת לב. כל יום הלכנו ביחד מהגן ודיברנו לנו, וזה היה מקסים.
דברים שרואים בדרך חזרה מהגן. אמנות אורבנית הוד-השרונית.
ובהקשר הזה הדהד לי עוד יותר בראש משפט של יעל דורון יבין שמאוד אהבתי – "אמהות מרוויחות פעמיים כי הן נמצאות ליד הילדים שלהם".
הקייטנה השנייה מתקיימת לא רחוק מהבית, ונראה שאייל יותר מתחבר לפעילות שם, שכוללת שחמט, משחקי קופסה כמו מונופול ורמיקוב, שעשועי מדע ועוד כל מיני. אני רואה אותו כל יום ב-13:00 אז גם לי יותר קל…
גם בגן של יאיר התקיימה לה מסיבת סיום, שבה הוא רקד, ושר ועשה צחוקים, והיה חמוד נורא וגבוה להפליא. מאז נראה שהוא נתן "קפיצה" התפתחותית קלה, כי הוא לא מפסיק לדבר ולספר לנו כל מיני דברים על זומבים ומשחקים וכאלה, או בקיצור להתנהג כמו אייל.
יאיר במסיבת הסיום. כבר לא תינוק.
תוך כדי ובלי לשים לב בילינו המון. הייתי עם הילדים ב-3 סרטים ("בית ספר למפלצות", "עף על הקרנף" ו-"גנוב על המיניונים"). הייתי עם אייל בסדנת קומיקס של אורי פינק. ביקרנו בגן לאומי עין אפק, ב"לגעת בחיות" בקיבוץ גבעת חיים איחוד, במוזיאון אילנה גור, בנמל יפו, במיני ישראל ובמוזיאון הימי הלאומי בחיפה. הייתי בטקס פתיחת פסטיבל הקולנוע בירושלים, בשתי הופעות של יגאל בשן, בהופעה של הפט שופ בויז ובהופעה של אתניקס. הייתי עם הילדים בגינה הציבורית, בגלידרייה השכונתית ובבתי קפה. מזל שיש את הפייסבוק שמתעד את כל זה, ואחר כך אני מתפלאת כשאנשים טוענים שאנחנו מבלים כל הזמן…
פט שופ בויז בהיכל נוקיה
יגאל בשן בברל'ה מיוזיק קלאב
בגינה הציבורית ליד הבית
בגלידריה השכונתית
בל נשכח שני אירועים חשובים שקרו החודש – קייט ילדה את ג'ורג', ועינת חברתי ילדה את לירון. מזל טוב לשתיהן 🙂
השבוע הוא השבוע האחרון של הגן של יאיר ושל הקייטנה של אייל, ומשבוע הבא הם בחופש עד סוף אוגוסט. אני מקווה שאצליח לשלב בין חופש איתם לבין היותי פרילאנסרית שעובדת מהבית. בכנות – אין לי מושג איך עושים את זה.
