על ההורות
בחודש יולי אייל הולך לקייטנה של הצהרון. השנה, משום מה, הקייטנה היא עד שעה 16:30 במקום 17:00. כפועל יוצא, אני אוספת קודם את אייל, ואחר כך אנחנו נוסעים לגן של יאיר לאסוף אותו. באחד הימים, לאחר שיצאנו מהגן של יאיר:
אייל: אמא, שלושה ילדים זה ממש קשה! צריך לעבור בהרבה גנים!
אייל בא איתי לעבודה
משום מה החליטו מנהלי קייטנת הצהרון, שהקייטנה לא תהיה 4 שבועות שלמים (לא כולל שישי), אלא 4 שבועות פחות יום. כלומר, יום חמישי בשבוע האחרון של הקייטנה נלקח מאיתנו, ההורים הע(ו)בדים, והקייטנה נסגרה למעשה ביום רביעי. זו היתה הזדמנות מצוינת לקחת את אייל איתי לעבודה, ולשמוע את הגיגיו במהלך היום.
…
בבוקר, בדרך לעבודה, בפקקים באיילון
GPS: פקק תנועה לפניך.
אייל: גם מאחוריך!
…
הלכתי עם אייל לסופרמרקט הקרוב לקנות לו משהו לאכול.
אייל: אימא, אני רוצה שוקולד.
אני: שוקולד זה לא אוכל. אני אקנה לך שוקולד לאחר כך, אבל תבחר לך גם משהו לאכול.
אייל: אז תקני לי שמנת.
אני: שמנת? ואתה תאכל את זה?
אייל: כן. אבל יכול להיות שלא הכל, כי אני לא מאוד רעב.
אני: טוב. רוצה גם מילקי?
אייל: אמא, מילקי זה לא אוכל!!
(בדיוק עברה שם זקנה אחת, שנפלה מצחוק כששמעה את זה…)
…
בדרכנו חזרה מהסופרמרקט.
אייל: מאוד מאוד חם.
אני: נכון. תכף נגיע למשרד למזגן. ככל שנלך מהר יותר, נגיע מהר יותר.
אייל: ככל שהרגליים שלי כואבות יותר, אני הולך לאט יותר.
…
אני ואייל הולכים לאכול צהריים. בדרך חוצים כביש.
אייל:
צריך להסתכל ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה.
ימינה ושמאלה שאין מכוניות.
למעלה שאין ציפורים שמחרבנות על הראש.
למטה שאין תולעים טורפות.
…
כתבתי כבר בפייסבוק ואציין גם פה: אייל הוא הילד הכי מתוק בעולם. בבוקר הסתובב במשרד כדי לכבד את כולם בשוקולד שקניתי לו. בצהריים הסתובב במשרד כדי לשאול את כולם אם הם רוצים להצטרף אלינו לסושי. פשוט נשמה.
אני: אייל, אני אוהבת אותך ואתה הכי חמוד בעולם!
אייל: אימא, אל תגזימי.
