** פוסט זה פורסם גם בבלוג הבישול שלי, פשוט מבשלת **
** בבקשה הצביעו לבלוג שלי "פשוט מבשלת" בתחרות של סוגת. תודה! **

גילוי נאות: היינו אורחי כל המקומות הנזכרים כאן.

ביום שבת האחרון הוזמנתי יחד עם בלוגרים נוספים, על משפחותיהם, לסיור בחבל הבשור מטעם מארגני פסטיבל "דרום אדום". במהלך השנים לא ממש יצא לי לטייל בחבל ארץ זה. הייתי בשמורת בארי, הייתי בבתרונות רוחמה, ו… זהו פחות או יותר. גם אני וגם בעלי התלהבנו מהצ'אנס לטיול משפחתי בשבת בדרום.
כשיצאנו לדרך מתל אביב ירד גשם זלעפות, אך כשהגענו לתחנה הראשונה – מחלבת "צאלה" שליד מושב עין הבשור, השמיים כבר היו נקיים. ביקרנו בדיר הכבשים (החמודות והידידותיות) של המקום (אייל מאוד התלהב מהם וניסה להאכיל אותן בקש), ולאחר מכן התיישבנו לארוחת פיקניק עם סל פיקניק שקיבלנו. הסל הכיל ירקות חתוכים, סוגים שונים של גבינות, יוגורט תות, לחמניות, חמאה, ריבה, זיתים, והכל טעים טעים. ניתן לרכוש את הסל בשלושה מחלבות שבאיזור: מחלבת "צאלה" (בה ביקרנו), מחלבת דור צאלים ומחלבת "שביל החלב" בבארי. הסל יכלול אותם מוצרים, אבל הגבינות ישתנו לפי המחלבה שבה קונים אותו, ואפשר גם לשדרג בגבינות נוספות.
טעמנו גבינות "אשכול" (בסגנון אמנטל), "גררית" (בסגנון גאודה. מאוד אהבתי) ו"סחף" (בסגנון מנצ'גו. גם מאוד אהבתי) של מחלבת "שביל החלב" בבארי; גבינת "כלנית" (בסגנון ברי. בעלי מאוד אהב) ו"סביון" (צפתית) של מחלבת דור צאלים; היוגורט היה של מחלבת "צאלה" (הילדים חיסלו אותם). בנוסף טעמתי עוד כמה גבינות של "צאלה" על קצה המזלג – אהבתי מאוד את הסנט מור. את סל הפיקניק רצוי להזמין מראש, אך ניתן גם לקנות ספונטנית (סל זוגי יעלה 85 ש"ח בהזמנה מראש ו-95 ש"ח במקום. סל משפחתי יעלה 145 ש"ח בהזמנה מראש, ו-160 ש"ח במקום).
מחלבת צאלה פתוחה כל השבוע ונערכים בה סיורים וטעימות של גבינות. מדובר במקום שקט ומקסים, והילדים נהנו מאוד להתפלש בחול, לצוד חיפושיות, ללטף את הכלבים ולצפות בכבשים.

אייל מאכיל כבשים. תראו איך הוא מבסוט.

מגש גבינות. אני בהחלט תרמתי לחיסול שלו.

סל הפיקניק שקיבלנו

גבינות ועוד בסל הפיקניק

יוגורט כבשים עם תות. יאם יאם יאם.

יאיר בולס גבינות

כן, זו חיפושית ביד שלו. כן, אני מהאמהות שנותנות לילדים להתפלש בחול ובבוץ ולאסוף חרקים.

נסענו לאיזור נחל הבשור ודרך הבשור. בכל יום שבת מתקיימת שם "הפעלה מהאגדות". שחקנית בדמות שלגיה הצחיקה אותנו ודיברה איתנו על שמירה על הסביבה. אחר כך אני ואייל חצינו את גשר החבלים מעל נחל הבשור – איזה פחד! נאלצתי להעמיד פנים אמיצות כדי לעודד את אייל… שוטטנו על הביתרונות ואייל אסף אבנים קטנות.

שלגיה מדריכתנו

אייל האמיץ על הגשר (ואני עוד יותר אמיצה, כי הרהבתי עוז לצלם)

עוד אנשים אמיצים. הייתי צריכה להסביר לאייל למה הסבירות שהגשר ייקרע היא נמוכה. לא בטוחה שהייתי כל כך משכנעת.

משם נסענו לקיבוץ כיסופים, שלטעמי היתה התחנה הכי כיפית בטיול. פגשנו שם את רבקה ורפי המקסימים. רפי לקח אותנו לסיור חקלאי בשדות (מה שנקרא "תיירות חקלאית") – חפרנו בבוץ ומצאנו תפוחי אדמה, "משכנו בגזר" וגם קטפנו קלמנטינות ולימונים, וסחטנו מיץ. אייל היה כל כך גאה וכל כך נרגש מהרעיון שאבשל ירקות שהוא קטף! בנוסף לכך מגדלים בקיבוץ גם חיטה, אבוקדו (שקיבלנו כמה לקחת הביתה) ובצל. ניתן לבקר גם בלול וברפת.
עוד אטרקציה נחמדה שיש בכיסופים – מסלול "מירוצים" של טומקארים לילדים. הילדים (עד גיל 9 בליווי מבוגר) "נוהגים" בטומקאר לאורך מסלול מרופד צמיגים. אייל היה מאוד נרגש מכל החוויה הזו.
הסיור הוא בתשלום, אך מי שמתארח באירוח הכפרי של הקיבוץ (ואם לשפוט לפי השקט, הירוק, ורפי ורבקה החביבים – נראה לי שמדובר בחוויה כיפית ביותר) יכול לצאת לסיור בחינם.

רפי חופר ומוציא תפוחי אדמה. נכון תמונה יפה?

אייל מציג לראווה את אחד מתפוחי האדמה שהוציא

גזר, גזר, אין כמוהו גזר!

אייל, יאיר וגזרים

אייל קוטף קלמנטינות, החלק האהוב עליו בטיול

הפסטיבל מתקיים לאורך כל חודש פברואר, ואנחנו כבר החלטנו שבכל שבת החודש ניסע לחבל הבשור. אני מקווה שגם הכלניות יתחילו לצוץ. יש תחנות מידע בכל האיזור, ופעילויות נחמדות לכל המשפחה, למשל:

• "שוק על המים" בגן לאומי פארק אשכול, בכל שבת עד ה-5/3: שוק איכרים עם כל טוב הנגב – גבינות, זיתים, לחמים, מרקחות, שמן זית ועוד מטעמים.
• ב-12.2 – צעדת הכלניות של קק"ל בניר עם, לזכרה של שושנה דמארי.
• עוד ב-12.2 – יריד אמנים בקיבוץ רוחמה (הזדמנות גם לטייל בשמורת בתרונות רוחמה המקסימה)
• ב-12.2 וב-26.2 – "יער שרווד ורובין הוד" בקיבוץ ארז, פעילויות לילדים ושוק איכרים.
• ב-18.2 – שוק אוכל ובישול מקומי באבשלום, שבו האופים והמבשלים של האיזור ימכרו את תוצרתם.
• ב-25-26.2 – מטס כדורים פורחים בקיבוץ רוחמה! רצינו לנסוע לזה בשנה שעברה ולא יצא לנו. מקווה שהשנה כן נצליח להגיע.
• בכל שבת יש סיורי פריחות של קק"ל בבארי וביער רוחמה.
• סיורים חקלאיים בכפר מימון, "שביל הסלט", קיבוץ כיסופים, צאלים, גבולות ומחלבת "צאלה".

ויש עוד המון פעילויות! אפשר למצוא מידע באתר חבל הבשור או באתר הרשמי של הפסטיבל או בדף "דרום אדום" בפייסבוק.

הסתכלו על הנוף הזה (שדה חיטה בקיבוץ כיסופים). זה לא אחד מהנופים המקסימים ביותר בעולם? וזה שלנו!

בשבת שעברה טיילנו בנחל קטלב. עשינו "פיקניק צהריים" באחד החניונים באיזור (עוף ובטטות בתנור), ותהינו אם לנסוע הביתה או להפליג לעוד מקום. הצעתי שניסע למזכרת בתיה, כי זכרתי מביקורי אצל קרן שביט שמדובר במושבה חמודה ביותר.
להסתובב במרכז של מזכרת בתיה זה קצת כמו קפיצה קטנה לחו"ל. זה היתה שעת בין ערביים, והיה שקט מאוד. החנינו ברחוב הראשי – שדרות רוטשילד – והתחלנו לשוטט ברגל.
הצטלמנו בתא הטלפון מימי המנדט הבריטי, הסתכלנו על פעמון המושבה, עברנו ליד מוזיאון המושבה (מסתבר שבימי שבת בבוקר יוצא מהמקום סיור באתרים – רשמנו לעצמנו להגיע שוב), ופנינו לרחוב המייסדים.
בית הקפה "שיראין" שנמצא מאחורי המוזיאון היה סגור, לצערנו (פינטזתי על שוקו חם). עברנו ליד בית משק הברון, והגענו לבאר האנטילית. היה כל כך שקט ונעים… ובתי המושבה חמודים ביותר.
אחר כך חזרנו על עקבותינו, והמשכנו בשדרות רוטשילד לכיוון בית הכנסת המשופץ והיפה. אייל ובעלי גם נכנסו פנימה להעיף מבט.
בשדרות רוטשילד יש גם צימרים, חצרות אמנים ועוד, וביום שישי הוא בטח שוקק חיים. נהנינו מאוד מהביקור הרגוע והשקט בשבת. הילדים התרוצצו בשמחה באיזור הבאר האנטילית, ואייל התעניין מאוד בכל הבתים והאתרים הישנים.
מקסים.

אייל בתא הטלפון הבריטי. בא לי שוב לנסוע ללונדון.

הבאר האנטילית

בית הכנסת היפה